אדמונד נתן יאפיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אדמונד יאפיל)
אדמונד נתן יאפיל
إيدموند ناثان يافيل
לידה 1874
אלג'יר, אלג'יריה הצרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה אוקטובר 1928 (בגיל 54 בערך)
אלג'יר, אלג'יריה הצרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אלג'יריה הצרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדמונד נתן בן מימון יאפילצרפתית: Edmond Nathan Yafil;‏ 18741928) היה מוזיקאי יהודי-אלג'יראי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמונד יאפיל נולד באלג'יר. בנעוריו למד מוזיקה מאחד מגדולי המוזיקאים האלג'יראים של התקופה, מוחמד בן עלי ספינג'ה, שנודע בבקיאותו ברזי המוזיקה האנדלוסית הקלאסית כפי שהשתמרה באלג'יריה. ממנו למד יאפיל את ה"צנעה" (מערכת הנובה האלג'יראית), כולל קטעים נדירים מהרפרטואר הקלאסי.[1]

הרפרטואר הקלאסי של המוזיקה האנדלוסית-אלג'יראית הועבר באופן מסורתי בין אמן לתלמיד, ומעולם לא הועלה על כתב. אומנים זכו להכרה וליוקרה לפי מידת בקיאותם ביסודות המוזיקליים הקלאסיים, ולכן מיעטו לשתף את הידע שלהם עם זרים או אף עם תלמידיהם. עקב זאת עלה חשש שלאחר מותם של האמנים הגדולים יישכחו חלק מהמסורות. מודע לצורך לשמר את המסורות, למד יאפיל את יסודות המוזיקה המערבית ואת הרישום בתיווי מערבי. בשיתוף פעולה עם המוזיקולוג הצרפתי הנודע ז׳ול רואנה ועם מורו מוחמד בן עלי ספינג'ה, הוציא לאור עשרים ושבע מחברות של מבחר קטעי נובות אלג'יריות בתיווי מערבי בשם "רפרטואר של מוזיקה ערבית ומאורית" (Répertoire de la musique arabe et maure). בנוסף לשיתוף פעולה זה, עבד יאפיל באופן עצמאי לשימור מאות לחנים ועיבודים, הפיק הקלטות והוציא לאור שני כרכים של שירים - אחד בערבית והשני בערבית יהודית.[2]

כחלק מרוח זו של חידוש המוזיקה המסורתית והפצתה ברבים, ייסד יאפיל בית ספר למוזיקה באלג'יר שבו למדו תלמידים בצורה ממוסדת את המוזיקה המסורתית תוך אימוץ שיטות מערביות, כולל למידת סולפג'. בית ספר זה היה בית הספר המודרני הראשון למוזיקה אלג'יראית-אנדלוסית מסורתית.[1]

בשנת 1911 ייסד אנסמבל בשם "אלמוטרביה", שהורכב מנגנים יהודים כגון אלי מויאל (ידוע בכינוי "לילי עבאסי") וזכה להצלחה רבה. בהמשך הצטרף ללהקה זמר מוסלמי בשם מחיידין בישרתרזי(אנ'), תלמידו של יאפיל, שהיה כוכב עולה במוזיקה האלג'יראית, וביחד איתו ערכה הלהקה סיבובי הופעות רבי פרסום ברחבי אלג'יריה ואירופה.[1] יאפיל העביר לזמר את שרביט ניהול הלהקה בשנת 1927.

בשנת 1922 מונה לבעל הקתדרה למוזיקה ערבית בקונסרבטוריון למוזיקה באלג'יר. הייתה זו הפעם הראשונה שהקונסרבטוריון הצרפתי, שלימד מוזיקה מערבית, החל בלימוד של מוזיקה אלג'יראית מקומית. יאפיל הפך בעיני מעריציו באלג'יריה ובעיני השלטונות הצרפתיים למלחין מייצג וכמפענח וחוקר של יסודות המוזיקה המסורתית.[1] העיתונות בשפה הצרפתית באלג'יריה השתבחה בעובדה ש"בפעם הראשונה מוזיקאים אירופאיים יכולים לבצע מוזיקה ערבית ושמפעלו של יאפיל הוא ניסיון להציל את האמנות המאורית".[1] המוזיקולוגית האלג'יראית נדיה בוזר־קסבדג'י בספרה על המוזיקה האלג'יראית במאה העשרים, מתארת את יאפיל כגורם המוביל בתנועת ההתחדשות של המוזיקה המסורתית הקלאסית של אלג׳יריה וכמי שהעלה את קרנה.[3]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יידמון נתן יאפיל, דיוואן אלאגאני מן כלאם אלאנדאלוס, Imp. Express Sauveur Solal, ‏1905.‏[2]
  • ناطان يدمون يافيل. مجموع الاغانى فى الالحان من كلام الاندلس, مطبعة فوجوسو, 4091.
  • ناطان يدمون يافيل. مجموع زهو الانيس المختص بالتباسي والفوادس, لمركز البحث في الأنثروبولوجيا الاجتماعية و الثقافية, 2007.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nadia Bouzar-Kasbadji, L'émergence artistique algérienne au XXème siècle: contribution de la musique et du théâtre algérois à la renaissance culturelle et à la prise de conscience nationaliste, Alger: Office des publications unversitaires, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדמונד נתן יאפיל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 אמנון שילוח, ‏פעילותם של מוזיקאים יהודי במוזיקה הקלסית האלג'ירית ובסוגות שהסתעפו ממנה, פעמים 91 (תשס"ב), עמ' 51-64.
  2. ^ אמנון שילוח מציין כי אחד משני הכרכים נכתב בעברית, אך ככל הנראה הכוונה היא לספרו של יאפיל "דיוואן אלאגאני" בערבית יהודית.[1]
  3. ^ Nadia Bouzar-Kasbadji, L'émergence artistique algérienne au XXème siècle: contribution de la musique et du théâtre algérois à la renaissance culturelle et à la prise de conscience nationaliste, Alger: Office des publications unversitaires, 1988